שכל, רגש, יצר ,והיכולת לברוא מציאות 

שכל, רגש, יצר ,והיכולת לברוא מציאות

מוח

לב

כבד  כאשר זהו הסדר והמוח הוא המוביל  אתה המלך

לב

מוח

כבד כאשר זהו הסדר  והלב הוא המוביל אתה הלמך

כבד

לב

מוח כאשר זהו הסדר והכבד (היצר)  הוא המוביל אתה כלום

מה כל זה אומר?

המוח = הרובד השכלי, הלב = הרובד הרגשי  והכבד= הרובד היצרי.

כל אדם מנוהל בשני אופנים בחייו ע" המחשבה ועל ידי הרגש השאלה היא למי אנו נותנים את הכוח ומה המשמעות של זה.

מטרתנו בחיים היא לחוות עונג, שמחה ואהבה, להרגיש שאנו ממשים את עצמנו, מגשימים את משאלות ליבינו, חווים את החיים בשמחה, לומדים מתוך ניסיונות העבר ויודעים לעשות את ההשלכות הנכונות לעתיד.

כל התנהלות בחיים מלווה במחשבות ורגשות, לעולם לא ניתן להפריד אותם האחד מהשני. בעזרת השכל נתכנן וניצור ובעזרת הרגש נחווה ונשתוקק.

רצוי שכל אדם יחווה הרמוניה בין השכל לרגש וידע לאזן ביניהם המחשבה מנתבת את חיינו בעולם על ידי היכולת לבחון מה כדאי לעשות בכל סיטואציה וסיטואציה, בעזרתה ניתן לשקול כל פעילות ותגובה ולהבין את השלכות מעשינו.

הרגש לעומת זאת שואל - האם הסיטואציה הזו נעימה לי או לא?

ככול שנלמד להפעיל את השכל יותר ויותר על פי צרכינו כך אופן הפעולה שלו יהיה נכון יותר ומועיל.

הרגש יכול להיות דו כווני מצד אחד הוא יכול לחבור למחשבה  ומצד שני הוא יכול לחבור ליצר.

כאשר הוא חובר ליצר התשוקות שלנו שולטות בנו ואנו עושים מעשים שברור לנו שהם לא בהכרח טובים עבורנו כגון :  לעשן, לאכול מאכל לא בריא, או אפילו למצוא את עצמי קורבן פעם אחר פעם  בסיטואציות שונות של החיים מבלי להיות בעל יכולת להתגבר על דחפים מסוימים כגון : ליצור שוב ושוב קשר עם אדם שמערכת היחסים אתו היא הרסנית עבורי.

כלומר חוסר היכולת לדחות סיפוק רגעי דוחק הצידה את ההבנה השכלית לגבי הטיפול בעניין.

התמכרות רגשית יוצרת תלות שקשה להשתחרר ממנה בכל תחום, עשייה זו היא שגויה כוון שאין בה לעולם סיפוק ותמיד יש צורך לקבל ממנה סיפוק נוסף, אין בה רוויה והיא מייצרת מחזוריות המשולה לכלא שלא ניתן להשתחרר ממנו.

לעומת זאת כאשר הרגש והשכל חוברים יחדיו האדם יכול לעשות התבוננות אמיתית במצבו, עליו לשאול את עצמו את השאלות הנכונות: מה המטרה שלי? מה אני מבקש להשיג לעצמי? מה הדרך הטובה ביותר שעלי לפעול לשם כך. ככול שהאדם יהיה יותר קשוב הרי שהוא יוכל לפעול ממקום נכון ובכך לדחות את הספקות שלו, ואת הפחדים שלו.

המטרה היא לא לפעול מהמקום של דמיונות שווא אלו שייכם לממלכת היצר ואליהם ייצמדו הפחדים והספקות, היכולת לבחון כל מצב לעומקו יעזור לנו לשחרר תלות רגשית, והתמכרויות מכל סוג שהוא, זה שייך לממלכת השכל.

היכולת לדמיין מאפשרת לנו לשוב ולהעלות סיטואציות מהעבר שחלקן גורמות לנו לכאב וסבל, ובכל פעם שאנו מעלים אותן מחדש בעיני רוחנו אנו חווים רגשית את הכאב שנית כאילו הסיטואציה התקיימה כעת. אין זו הרי אמת ואנו מודעים לכך אך חשוב מכך להבין שלשקוע בזיכרונות לעולם לא מקדם אותנו אלא להפך , דוחק אותנו לאחור, זה מחליש אותנו במקום להעצים אותנו.

הדרך היחידה לשחרר את הזיכרון הזה המהול ברגש היא אך ורק באמצעות השכל.

היכולת שלנו להעצים את עצמנו ע"י מחשבות מחזקות, ע"י שינוי אמונות ודפוסים מעקבים שאינם משרתים אותנו יותר ושפגעו בנו בעבר וכו.

היכולת להפנים את העבר ולהסיק ממנו את המסקנות הנדרשות על מנת להתפתח ולהתעצם, ילמד אותנו שאין אנו תלויים יותר בשום דבר פרט לעצמנו וממקום זה אנו שואבים את האנרגיה הנכונה שתזין אותנו,זו התעצמות הנפש שלנו. ההבנה שדברים חיצוניים אינם יכולים לנהל לנו את החיים,

עלינו ללמוד לחקור את עצמנו באמצעות השכל וחקירה פנימית תהיה זו שתעזור לנו לפתח את רגש האהבה כלפי עצמנו.

עלינו ללמוד מה נעים לנו?, מה נכון לנו בחיים?, עם אילו אנשים אנו מעונינים לחלוק את החיים שלנו?, מה באמת עושה אותנו מאושרים?

ככול שנפתח את ההבנות בללו כך החיים הרגשיים יהפכו להיות טובים יותר לא עוד מרצה וקורבן, אלא אדם המנתב את חייב על פי צרכיו כשאת צרכיו הוא לומד סוף סוף לאבחן.

מאז שהינו קטנים לימדו אותנו שכדי להיות מקובלים ולקבל אהבה עלינו להיות טובים ולרצות את האחרים גם אם הדבר יהיה על חשבוננו ועל חשבון הצרכים שלנו, למעשה לא תמיד אנו אלה המנהלים את המציאות שלנו אלא הפחדים שלנו ממה ייקרה אם לא נרצה את האחרים ונהיה מספיק טובים.

כשאנו לומדים לקחת את השליטה על חיינו בידינו ולאחר תהליך פנימי עמוק אנו מגלים שאנו עוצמתים בהרבה מכפי שהאמנו או מכפי שהרגילו אותנו להאמין.

אך האם התהליך הנ"ל הוא פשוט? כמובן שכל מסע הוא מסע על קשייו ועל הזמן שהוא אורך.

זה לא יכול לקרות ברגע, הדבר דורש התמקדות והרבה שימת לב, כלומר הפעלת השכל, כל עשייה ופעולה בכל תחום בחיים תהיה מלווה בהתחלה בבדיקה - האם זה תואם את האמת שלי? האם זה נעים לי? האם זה נכון לי ומרגש אותי? אנו מפסיקים לפעול על פי האוטומט הפנימי המבקש לספק את היצרים שלנו.

היצר לא מקבל ביטוי בסיטואציה הזו, הדחפים והתשוקות ימדדו על פי קנה המידה של השאלות הנ"ל.

השכל אמור ליצור שילוב של עבודה עם הרגש כנגד פעולה של היצר.

הפעולות האוטומטיות הקשורות להרגלים שלנו אין בהם שילוב שכל כלל, אלו הן פעולות הנעשות ללא התבוננות וללא הפנמת תהליכי החיים.

שימו לב מה קורה לנו כשאנו על אוטומט, וניתן להבחין בזאת בעיקר בשעת נהיגה ארוכה, כאשר אנו מתחילים "לעוף" עם המחשבות שלנו איננו מתבוננים בכביש , איננו ממוקדים, והתוצאה היא שאנו מוצאים את עצמנו את עצמנו פתאום במקום מסוים בכביש שאיננו זוכרים כיצד הגענו אליו.

או כאשר אנו יושבים מול ארוחה דשנה וקורים במהלכה או מביטים בטלוויזיה, הארוחה נעלמה מהצלחת אך אנו לא חווינו את הסיפוק שהאכילה.

לא היינו נוכחים בתהליך, התודעה ריחפה במקום אחר.

כך עוברים להם גם חיינו כשאנו מוצאים את עצמנו פועלים על אוטומט במערכות יחסים או בכל פעולה שאנו עושים. כלומר אין עשייה מתוך ויצירה אלא רק תגובה אוטומטית..

הטוב הוא להיות במצב שבו אנו ממוקדים וחווים את הפעולה שלשמה אנו עושים אותה.
להיות ממוקדים בשכל אומר לדעת כיצד לא להיגרר אחר רגשות יצריים או רגשות שליליים הגורמים לריב, לכעס, לשליטה.

מטרת התודעה היא להיות במצב של עונג ושמחה, כי אחרת אין זה משנה כמה חכם את , במה תועיל לך כל חכמתך אם היא לא יכולה להביא אותך לחוויה של עונג בחייך?

להיות במצב שבו הנך יודע מה מטרתך בחיים הללו ואתה מניע את עצמך קדימה בורא לעצמך מציאות על פי מטרותיך כדי לחוות אושר בחיים.

האדם אינו יכול לשלוט בכל מה שקורה לו בחיים אבל הוא בהחלט יכול לשלוט בהתייחסות למה שקורה לו, וההתייחסות היא זו שקובעת את התנהלותו ויוצרת את מציאות חייו, אדם המפרש את מה שקורה לו בחיים דרך אמונת הסבל והקורבנות כך גם יהיו הרגשות הנלווים- רגשות של סבל, לעומתו אדם שיתעלה מעל אמונות אלו ויבין שרק הוא אחראי לחייו וישאל את עצמו- ומה עלי לעשות עכשיו כדי לשפר את מצבי, ישתמש בתבונתו, ישנה את מסלול חייו.. זה יכול להיות רק בעקבות חשיבה, ליצר אין פה בכלל ביטוי כי האדם מייצר את התחושות והרגשות שלו, בכל סיטואציה אפשר לכעוס ואפשר להרפות, אפשר להיפגע ואפשר שלא, אפשר להיגרר למאבק שליטה ואפשר להרפות , הכל נתון לבחירה שתוצריה הם החיים שאתה חיי.

אז כיצד אתה בוחר לחיות את חייך , ובידי מי תניח את היכולת שלך לברוא את מציאות חייך?

האם בידי השכל או בידי היצר?